הקיץ כבר כאן ובשבת האחרונה הסתיים קטיף הדובדבנים בעין זיוון.
אנחנו החלטנו לא לפסוח עליו ונסענו לבלות סוף שבוע משפחתי בטבריה ובגולן.
שום דבר בכניסה לבוסתן עין זיוון לא מסגיר את מה שמצפה למבקרים מאחורי השלט.
כשיוצאים מהרכבים בחניה הגדולה, לא ניתן להתעלם מהבונקר שעבר הסבה והפך בשנים האחרונות למרתף יינות.
התזכורת הזאת להיסטוריה המאוד לא פשוטה של רמת הגולן, חשובה.
רגע אחרי שנכנסים פנימה, לתוך תחומי הבוסתן, אפשר לשכוח לחלוטין שאנחנו בתחומי ארץ ישראל.
קל מאוד לטעות ולחשוב שאנחנו איפשהו באירופה.
אני באופן אישי, הרגשתי שהגעתי לגן עדן.
כמי שמורגלת בקטיף פירות מסוגים שונים במהלך כל השנה ולא רק במהלך הקיץ, הופתעתי מאוד לגלות עד כמה נרחבים שטחי המטעים וכמה שופעים הם בכל טוב הארץ.
סוכות עליהן מסתרגים ענפי תות עץ אדום ועצים גדולים, שופעים בתותים לבנים קיבלו את פנינו בכניסה.
לרגע כמעט ושכחנו שבעצם, הגענו לכאן לקטיף הדובדבן.
מטעי השזיף הסורי המתוק כל כך ושוחות ארוכות עם שיחי פטל ואסנה סיפקו לנו ארוחת בוקר מאוחרת יוצאת מן הכלל.
ובקצה מטעי השזיף, חיכו דובדבני הוישניאק, דובדבן חמוץ שממנו אני הולכת לעשות ליקר אלוהי.
בעוונותינו, חשבנו שחום הקיץ יתיש אותנו ושבילוי של שעתיים בבוסתן יספיקו לנו, אז הזמנו מראש מקומות לסדנאת השוקולד במפעל השוקולד המהמם דה-קרינה בעין זיוון.
יצאנו מהבוסתן עם סלסלת דובדבנים ועם הרבה טעם של עוד, בידיעה שאנחנו נשוב בהקדם.
ממש בהקדם.
הרומן שלי עם השוקולד של דה-קרינה התחיל בדיוק החודש (יוני), לפני שמונה שנים.
בתור זוג צעיר בתחילת דרכו המשותפת נסענו לטיול רומנטי בגליל העליון וברמת הגולן.
בדרך חזרה עצרנו בחנות בוטיק קטנה שבה מכרו "שוקולד הררי" ומאז בכל פעם שאנחנו מגיעים לגולן, אנחנו קופצים לביקור ומצטיידים בשוקולד שעם השנים רק הלך והשתבח.
חלק מסדרות הפרלינים המיוצרות בדה קרינה (שאגב נוסדה ע"י קרינה ומשפחתה מתוך תחושת שליחות וציונות שמעלה את ערך השוקולד בעיני) נושאות את שמות הרי הגולן השונים, ובראשם, פרלין הדגל, נושא בגאון את שם הר החרמון.
אז אמנם שנים של ביקורים במקום ובכל זאת, איכשהו, עד ליום שישי האחרון לא הצלחנו להיכנס לסדנא.
They say #chocolate is good for you, so we are trying some 😀 🍫
A photo posted by Tal Gur's VIKParties (@vikparties) on
כל סדנאת שוקולד שמכבדת את עצמה מתחילה בטעימות (השוקולד מתחיל ב 62% והוא טעים כל כך, שאפילו המריר הוא אטרקציה אצל ילדים)
אבל מעבר לטעם הנפלא, היה פשוט כיף לסגור מעגל במקום הזה, עם שתי הקטנות שלנו, שהתלהבו מבקבוקי השוקולד הנוזלי החמים שהוצגו להן ומהעובדה שהן יכולות להכין שוקולד בדיוק כמו שהן אוהבות (בצורת לב ועם סוכריות צבעוניות, נו מה?)
עם קצת עזרה, אפילו היילי (בת 2.7) הצליחה להכין לעצמה כמה פרלינים נחמדים
אני עיצבתי שוקולד שתאם את מצב הרוח שלי
מרוב ריכוז ביצירה, כמעט ולא טעמנו מכמויות השוקולד שניתנו לנו לעבודה, אז עם סיום הסדנא יצאנו להתפנק בפונדו שוקולד (הרי במיוחד בשבילו הבאנו את הדובדבנים)
בשעה 15:00 נסגרו שערי המפעל ומרכז המבקרים, אנחנו ליקקנו את השפתיים באושר.
רצוצים ומרוצים המשכנו ליעד הבא שלנו, אבל עליו אכתוב בפוסט הבא שיעלה מחר.
ובינתיים, אתם, אם אין לכם עדיין תכניות לשבת, תכננו ביקור בעין זיוון, נכון שנגמר לעת עתה קטיף הדובדבן, אבל עכשיו מחכות לכם שם נקטרינות בטעם מנגו ועוד הפתעות משובחות שגם עליהן אכתוב בפוסט הבא שלי. רוצים להישאר מעודכנים כשעולה הפוסט החדש? אתם מוזמנים לעקוב אחרי בפייסבוק.
תהנו!