קסם של מפלצת – למרות התרגום המאוד גנרי וחסר מעוף של שם הסרט,(שהיה במקור Abominable , מתועב) הוא אחד הסרטים החמודים שנראו על המסך לאחרונה.
מדובר בסרט מתוק להפליא, מצחיק ולחלוטין לא מפחיד, שלגמרי הוסיף את כוח העל "שליטה בטבע" לרשימת כוחות העל שהיינו רוצים שיהיו לנו, והוא מתאים לכל גיל כמעט.
הסיפור הולך ככה:
יטי כלוא בעיר גדולה בורח משוביו ופוגש נערה צעירה שאביה האהוב נפטר. הנערה עוזרת ליטי לחזור למשפחתו באוורסט ואליה מצטרפים שני חברי ילדות שלה שהם גם בני משפחה שהקשר הקרוב איתם התקרר לאורך השנים.
על הדרך כולם כמובן מתבגרים ולומדים שיעור או שניים על החיים ועל הכוחות הפנימיים של כל אחד מהם.על פניו, הכל די סטנדרטי ואין כאן שום בשורה מרעישה.
אבל הדרך שבה אולפני דרימוורקס (DreamWorks) מעבירים את הסיפורים היא שהופכת את הסרטים שלהם לאהובים כל כך (קונג פו פנדה, שרק, הדרקון הראשון שלי, שגם הם עסקו בגילוי הטבע האמיתי שמאחורי החזות החיצונית).
בגדול, זה הכל. סרט מענג, לכו. עם הילדים או בלעדיהם.
מבטיחה שהם יצחקו, אתם תצחקו, וכולם יהנו.
אבל יש עוד נקודה שמשכה את עיני בסרט הזה ודווקא הייתי רוצה להרחיב עליה.
בשנים האחרונות ישנה התעוררות פמיניסטית מבורכת בסרטי הילדים,
הרבה יותר מהנראה לעין בסרטי המבוגרים.
פחות נסיכות שצריכות הצלה ויותר דמויות נשיות שהן גיבורות פעילות.
אני מאוד נהנית להסתכל על ההתקדמות הזאת בסרטים ואיך הדברים משתנים לאט לאט.
מה שלכד את תשומת הלב שלי בסרט הזה היה בעיקר הנון-אישיו שחלוקת התפקידים הגבריים והנשיים הפכה להיות.
הגיבורה, לי, היא נערה, "הסייד קיקס" שלה הם בנים (ג'ין ופנג).
היא מניעה, יוזמת, פועלת, והם באים אחריה. יופי של דבר בפני עצמו.
לרגע היא לא מוצגת ככנועה או נזקקת או מסכנה או זקוקה להצלה, אבל היא גם לא גיבורת על והיא זקוקה לחבריה.
אין פה שום נקודת מבט רומנטית או סיפור אהבה, מלבד האהבה של הילדים ליטי ואחד לשני.
אין שום סממן מגדרי בנערה הזו. לא בתחומי העניין שלה, לא בנושאים המעסיקים אותה ולא בדרך המחשבה שלה.
למעשה, היא הייתה יכולה להיות נער ושום דבר בסיפור לא היה משתנה.
אפילו מבחינת המראה החיצוני שלה, היה כאן הישג – הגיבורה אינה יפה במיוחד (השפה העליונה שלה הציקה לי כל הסרט!) ואין לה גוף של לארה קרופט. אפילו לא גוף כמו של אלזה או אנה.
היא לא אישה, היא נערה סמי-גמלונית בעלת פרופורציות פיזיות לא מושלמות והיא נהדרת כמו שהיא.
חוץ מזה היה בסרט הזה גם צבא של רעים.
חיילים – וחיילות – ממושמעים וממושמעות. הם ירו, סחבו, רצו, הרימו וביצעו שלל פעולות שונות, והן עשו אותו דבר בדיוק.
לא היה הבדל בבגדים או במעשים של הגברים והנשים בצבא הזה, משהו שנראה לי שעדיין ייחודי לסרטים מצוירים, בינתיים.
כאמא לשתי בנות, כשאני רואה את הסרטים שמוצגים היום לילדים,
אני מתמלאת תקווה שהדור הצעיר הזה יגדל לעולם שבו שיוויון מגדרי
יהיה משהו מובן מאליו וזה מתחיל בפרטים הקטנים האלה.
ועוד מילה טובה לסיום –
תמיד אהבתי סרטים מצוירים, ותמיד העדפתי לראות אותם באנגלית.
בשנים האחרונות פחות ופחות מפריע לי לראות את סרטי הילדים בעברית, פשוט כי רמת הדיבוב השתפרה פלאים, וזה מורגש היטב גם כאן.
בשורה התחתונה: קסם של מפלצת הוא סרט הילדים הכי מוצלח שנראה
כאן בזמן האחרון, וגם המבוגרים יהנו.
תמונת הפרופיל מתוך "קסם של מפלצת" באדיבות Tulip Entertainment
את פליימוביל – הסרט כבר ראיתם?
