וינה שבתה את ליבנו כבר ביום הראשון ולפנינו עמדו עוד יומיים שלמים של בילוי חורפי, אותם תכננו לבלות בארמון שנברון ולגלות את כל מה שיש לו להציע.
עשר דקות וחמש תחנות רכבת אחרי שיצאנו מהבית מצאנו את עצמנו בתוך נחיל אנושי שזרם לכיוון הארמון.
הבנות, נרגשות מהביקור, לראשונה בחייהן, בארמון אמיתי ונלהבות מהסיפורים על הנסיכה סיסי שדמותה מתנוססת בכל מקום
(ואני לא צוחקת, היא בכל מקום, על שלטי חוצות, על שוקולדים, על צעיפים, מטריות, חבילות טישיו….ממש נותנת פייט לאלזה!)
אבל אנחנו לוקחות את הזמן ונהנות מהפינוקים של וינה בחורף…
עוצרות בדרך לקנות ערמונים חמים וחתיכות תפוחי אדמה טעימות טעימות
מצטלמות עם הפסלים החיים (שהעבודה שלהם זוכה בעיניי להערצה של ממש בהתחשב בתנאי מזג האוויר שהם מתמודדים איתם)
וכשאנחנו מגיעות לארמון אנחנו מגלות שמאות אנשים כבר הגיעו לשם לפנינו…
התור בקופה הוא של כ 75 דקות (רק כדי לרכוש את כרטיסי הכניסה!) והשלטים המעדכנים את זמן ההמתנה לכניסה לארמון מגיעים ל 180 דקות…
נכון, אכן המליצו לי לרכוש כרטיסים מראש דרך אתר האינטרנט של הארמון אלא שמסיבות טכניות לא הצלחתי לעשות זאת וסמכתי על העובדה שיש חיבור רשת חופשי במתחם הארמון ובעזרתו אוכל לרכוש את הכרטיסים מהטלפון…
אז זהו, שלא, כשמאות אנשים עושים פייסבוק לייב מעץ האשוח העצום והיפהפה הניצב בכניסה לארמון, זה לא עובד…
אין ברירה, חייבים לעשות חישוב מסלול מחדש.
מזל שברחבת הארמון מתקיים אחד השווקים הגדולים והמרשימים ביותר בוינה…
אז שוב אכלנו ארוחת בוקר "מהשוק".
הפעם היא כללה קפה וינאי, קרפים מפנקים בשלל מילויים
(כי למה להסתפק בבננה ונוטלה כשיש גם רסק תפוחים עם רום חם, גבינה מותכת, ואפילו מילוי אלכוהולי של Eggnog)
ו….פונץ' סיסי!
פונץ' לילדים על בסיס פירות יער, עתיר קצפת מתוקה וסוכריות כסופות,
כי אם אנחנו בארמון ואם בנסיכות עסקינן, אז עד הסוף…
הסתובבנו בין כל דוכנים המקסימים שמייחדים את השווקים בעונה הזו של השנה
ושוב התיישבנו לאכול (אין מה לעשות, הקור עושה תיאבון…)
הפעם בקפיטריה הצמודה לאולם הכניסה.
על פי רוב אני לא נוטה להעריך קפיטריות של מוזיאונים, לכן לא טרחתי לצלם את המנות שהזמנו, מרק גולש ושתי עוגות – היער השחור וטורט מוצארט.
הפעם, הצטערתי מאוד שלא צילמתי כיון שזה היה הגולש הכי מוצלח שאכלתי עד היום והוגש עם מבחר לחמים שהפכו אותו לעוד יותר מפנק.
הטורט, שזכה לשם "מוצארט", עם שכבת מרציפן משובחת, הוא כשלעצמו סיבה טובה לעשות אתנחתא לפני או אחרי הביקור בארמון…
חוץ מהעובדה שהיה לנו טעים ממש, היה שווה לשבת בקפיטריה הסמוכה לקופות,
ברגע שראיתי שהתור לקופה התקצר ואצתי רצתי לרכוש לנו כרטיסים על מנת שנוכל לנצל טוב יותר לפחות את יום המחרת.
וינה בחורף יפהפיה, והגנים בארמון שונברון פתוחים בחינם לקהל הרחב
לכן חשבתי לעצמי שכדאי שנרכוש את הכרטיס המשולב הנקרא WINTER PASS והמכיל בתוכו בין היתר, ביקור בגן החיות.
היתרון של הכרטיס הזה הוא שניתן לנצל אותו במשך חודש שלם מהיום בו הוא נרכש.
ולנו נותר רק עוד יום וחצי לפני הטיסה הביתה…
הגנים והמרחקים בין מבני הארמון השונים עצומים בגודלם, ואל התערוכות השונות ניתן להיכנס רק עד חצי שעה לפני המועד הרשמי של סגירת המוזיאון.
אז אל תצוגת הכרכרות לא הצלחנו להיכנס, אבל לעומת זאת הצלחנו להגיע בזמן אל "החממה" של הארמון!
(ועוד להנות ממשחק עם בועות סבון על הדרך)
The Palm House הוא מבנה מרהיב ביופיו ומלא בצמחיה טרופית משגעת שמתנשאת לגבהים מרשימים וגם שם כמיטב המסורת ניכרה אווירת הכריסמס
הערב שוב ירד על וינה (בשעה 17:00) ואנחנו יצאנו מתחום גני הארמון אל העיר, לא לפני שעצרנו בחנות המטורפת של "Lindt" שהיא גן עדן של ממש לאוהבי שוקולד
(ושוב לא צילמתי מספיק כי היתי עסוקה בלברור שוקולדים להביא הביתה…)
אבל עכשיו כבר היינו ברחוב Hietzinger Hauptstraße, ולפנינו עמד עמד ערב שלם שאותו החלטנו לבלות בקפה וינאי אמיתי.
בדרך אל בית הקפה, ברחוב המקושט כל כך יפה באורות החג, מצאנו את חנות הפרחים היפה ביותר שביקרתי בה ובילינו בה דקות ארוכות בבחינת העיצובים החורפיים והחגיגיים הנפלאים שהייתי רוצה לקחת כל אחד ואחד מהם הביתה.
החנות הזאת, Blumenhaus Hietzing כמו חנות שוקולד טובה לאוהבי שוקולד,
היא חובה למי שאוהב סידורי פרחים וצמחים מיוחדים והביקור בה מעורר השראה ממש, אז אני ממליצה בחום!
אבל ההמלצה הכי חמה שלי שמורה ל Cafe Dommayer.
אנחנו הגענו אליו ממש במקרה, ובדיעבד התברר לי שהוא היה ברשימות שלי, אחרי שקראתי עליו באחד מאתרי התיירות שאני אוהבת במיוחד.
לבית הקפה הזה, שהוקם כבר בשנת 1787 היסטוריה עשירה ומעניינת ועבר מפואר.
רומנטיקנים חסרי תקנה כמוני, יתרגשו מהמחשבה שאי שם בתחילת המאה ה- 19 התקיימו במקום קונצרטים של יוהאן שטראוס האב
ובאמצע אותה מאה גם בנו ניצח שם לראשונה על ארבע מהיצירות שכתב.
או מהעובדה שבית הקפה היפהפה והקלאסי הזה,
שבתקופות מסויימות שימש כבית קזינו, ששרד שתי מלחמות עולם,
ששוקם לאחר שעבר שריפה, עדיין שומר על ההוד וההדר המאפיינים אותו וגם בתחילת המאה ה -21 נהנה מימי זוהר אז שימש בין היתר כסט לצילומי סרטים.
אבל גם אם אתם לא סובלים מעודף סנטימנטליות, עשו לעצמכם טובה ובקרו שם.
מעבר למבחר המטורף של עוגות חג, טורטים, מקרונים, ושוקולדים
המקום מציע גם מעדנים אוסטרים אותנטיים בטעמים משובחים, וחוויה שייתכן ואני טועה אבל נראה לי שהיא ייחודית לוינה.
ניכר כי למקום יש את הקהל הקבוע שלו.
די שכיח לראות במקום אנשים הסועדים בגפם על שולחנות קטנטנים המיועדים ליחידים, ושכמותם לא ראיתי בשום מקום בו ביקרתי עד כה.
בזמן שהגברת בשולחן לידנו אכלה ארוחה ביצה רכה לארוחת ערב בהשראת הנסיכה סיסי (שעליה אכתוב בפוסט השלישי והאחרון ) אנחנו התפנקנו בארוחת שחיתות שכללה מרק כרישה, נקניקניקיות הונגריות שלצידן חזרת טרייה ולקינוח
סיידר חם שליווה דגימה ממבחר המתוקים והמעדן הוינאי ששום טיול, ובטח כשמבקרים את וינה בחורף, לא יכול להיות שלם בלעדיו – קייזרשמרן
בתמונה לא רואים את קונפיטורת פירות היער והשמנת החמוצה שליוו את המעדן הזה, אבל תסמכו עלי,
ביס אחד ואתם בגן עדן…
פלא שנשארתי עם טעם של עוד?
את הדירה הנהדרת ששהינו בה תוכלו להזמין דרך הקישור הזה ב Airb&b
ואם עשיתי לכם חשק לטוס לוינה בחורף וההמלצות שלי עזרו לכם אשמח אם תשתפו אותי!
